חודש ושבוע סגורים בבית.
כמעט אין יוצא ואין בא.
מזל שיש כלבה שמוכנה לצאת בכל שעה, היא מעולם לא קיבלה כזה יחס.
מה קורה לנו כשלא נותנים לנו "לנשום"?
איך אנחנו מעבירים את הזמן, והאם באמת צריך להיות עסוק כל הזמן?
על עצמי גיליתי שהבטלה נוחה לי.
מוצאת פרוייקטים בקטנה, יוזמת מעט, ונהנת מה שקט שעוטף.
מזהה את היתרונות שיש במגורים בישוב קהילתי,
המרחבים הגדולים, גם בבית וגם בטבע מאפשרים לנשום.
וגם הילדים גדולים - תודה לאל,
שלא כמו ב-2006, כשבמשך 6 שבועות הרגשתי כל נשימה וכל תזוזה שלהם עלי.
ואלו שכבר לא יכולים?
גם לי יש רגעים כאלה.
מותר.
בוחרת רגע של התכנסות.
פנימה.
בהייה בנטפליקס ואוכל...
ואח"כ נהיה טוב יותר.
והתמונה (ליחוס) - מי שכבר לא היה יכול יותר, והסביר ש-5 דקות בהן הבת צובעת לו לק ברגליים...אלו הן 5 דקות של שקט(:
