שבועיים בפורטוגל - תובנות וסיכומים
יומולדת 60. לבן הזוג. פורטוגל. ולב אחד מלא תודה.
מזמן לא לקחנו חופשה ארוכה.
פה ושם קפיצה של יומיים, שלושה. אולי שבוע בחו"ל.
חופשות נהדרות, שממלאות את הלב… אבל לא תמיד מספיקות לנשמה.הפעם בחרנו אחרת.
(אולי כי יומולדת 60 צריך משהו קצת אחר...)
בחרנו להרחיב.
לקחת אוויר.
לצאת מהשגרה, אבל באמת.אז נסענו.
שבועיים.
לפורטוגל.למה דווקא פורטוגל?
כי שלושה חודשים קודם הייתי שם שבוע עם שתי חברות ילדות (מגיל 14).
והעיר חיבקה אותנו.
בפשטות. באוכל. בצחוק. בקצב.פעם ראשונה התאהבתי בפשטל-דה-נטה (כן, זה ממכר).
הסתובבנו בין עתיקות לקניונים,
נחנו בדירה ברובע באשידה,
ואז… כשחזרתי הביתה ידעתי – אני רוצה לחזור לשם עוד.
עם מי שאני אוהבת באמת.וזה בדיוק מה שעשינו.
נחתנו בליסבון ביום חמישי בערב.
מסעדת ראמן ליד מדרחוב אוגוסטה, המלון – מגדלנה, מיקום מושלם.
קצת להרגיש את העיר, לטעום התחלה.למחרת, הלכנו למנזר קרמו.
עבר, היסטוריה, מצבות.
תמיד עוצר לי את הנשימה לראות שברים של חיים.
הראיתי למשה איפה הייתי עם הבנות,
והתחלנו לטייל יחד.קפה ועוגה בקונדיטוריית המלך.
בינגו ראשון בצהרים – הצטרפו אלינו זוג חברים אהובים מניו-יורק.
הם הגיעו ליומיים, והלב שלי רקד.
כבר טיילנו יחד בעבר, וידענו שזה שילוב מוצלח.בחרנו בקפידה לאן ללכת –
מוזיאון האריחים (וואו!), תצפית גשומה,
וארוחת ערב חגיגית ליום הולדת ב-LISBOA ANOITE – עם אש ושמחה.
למחרת המשכנו לאבורה,
דרך גשם, אבנים מיוחדות שהגשם והבוץ איתגרו אותנו מלראות, מנזר עשוי מעצמות (כן, מזעזע),
ואז ארוחה מקומית עם הרבה בקאלאו וטעמים של פורטוגל.
ביום האחרון איתם, עוד הספקנו לבקר במנזר ז'רונימוש בבלם,
ולשלוח אותם בחיבוק חם חזרה לאמריקה.
אכלנו ארוחת צהרים בטיים אאוט - השרונה שלהם
(הספקתי מיד לעשות פאן בחו"ל - שזו חוויה בפני עצמה, סיבוב בפרימארק (פעם ראשונה ולא אחרונה),
וגם עוגת שוקולד בלאנדו - שמוכרים רק עוגת שוקולד אחת וזהו.
ארוחת ערב בראמניה - רק בסניף הלא נכון. לא נורא, קיבלו אותנו בכל זאת(:
למחרת, המשכנו לטייל לבד ביום רגוע בססימברה,
צוקים, ים, חול רך,
ומסעדה רק לנו – החורף עשה סדר בתיירים.חיפשנו קפה ומאפה וחנינו בתוך שכונה רגילה רגילה,
שהופתעה מתיירים – אבל קיבלה אותנו בחיוך.
ולגבי העוגות?
אז ככה, הן נראות מדהים… אבל רק נראות.
(ולא, לא ספרנו קלוריות. כן ספרנו רגעים.) בערב הגיעו חדוה וראובן –
וכמו תמיד, הם הביאו איתם הרבה צחוק, חום וסנגריה.
למחרת – יצאנו לקאשקאיש, דרך צוקים לתוך עננים,
אל פאלאסיו דה פנה – בעיר סינטרה - כמו טירת דיסני על גבעה.
ארמון נוסף – קווינטה דה רגאליירה,
ובו ירידה לבאר מסתורית – במעגלים, למטה למטה.
(מעניין מה חשבו שם, אז…) ובלילה ישנו באחוזה ענקית,
נוף של יער, שקט של פינוק, וארוחת ערב כפרית במסעדה מקומית.
כן, שוב יין.
וכן, קנינו כד שמן זית לקחת הביתה.
אובידוש.
(איזה שם! כל היום הלכתי ושרתי – אובידוש, אובידוש, אובידוש)
עיירה קסומה.
טיפסנו על חומות בגשם,
ושתינו ליקר דובדבנים מכוסות שוקולד.
כמובן שקנינו הביתה.
נפרדיםם מאובידוש החביבה, בואכה קוימברה – אתגרי חניה,
אבל עיר שמתגלה כאחת המרשימות.
אוניברסיטה, ספרייה עתיקה, מוזיאון,
סטודנטים מחופשים מחייכים לצילומים,
וארוחת דגים מעולה.
פורטו.
עיר שתפסה אותנו בלב.
חצינו גשרים, שתינו יין,
נשמנו אוויר של נהר ונוף.סיור עם מדריך ישראלי,
ליקוט סיפורים יהודיים וסמטאות סודיות.
שקיעה מרהיבה על העיר מגאיה השכנה,
וטאפסים עם שירי שנות ה-80.
פשוט כיף.יום הולדת לחדווה!
ועמית מגיע – איתו נסענו לעמק הדורו.
נופים, יקב משפחתי, טעמים, שייט בנהר.
פיקניק קטן, יין, צחוק.
מתנה גדולה של חיים.
חוזרים דרומה דרך קוסטה נובה –
עיירה צבעונית ומחממת לב.
חול לבן, בתים בפסים.
באטאלה – מנזר מרשים עם חור בגג…והבטן? עושה בעיות.
אבל אני לומדת להקשיב לה- ונרגעת בסיבוב נוסף בפרימארק(:
עוד יום בליסבון –
שוק טיים אאוט, מבצר ז’ורז’, שוקו חם, מתנות משעם,
ולקינוח – ראמן אהוב ממסעדה שהיינו בה כבר.
סוגרים מעגל.ביום האחרון – טיול בגנים, תצפית, מנזר עתיק.
גשםיורד עדין, נשארים עם חיוך ועם סרדינים לדרך.
אוספים פשטל לדרך.
טסים הביתה.
ארומה לפני הרכבת - מסמל יותר מהכל את החזרה הביתה(:
12 שעות עד למיטה שלנו.
מה אני לוקחת איתי?שהלב גדל בחופשות מהסוג הזה.
שהזמן, כשנותנים לו להיפרש, יוצר ריפוי.שצחוק טוב, עוגה בינונית, סנגריה אדומה,
ונוף אחד יפה –
יכולים לעשות קסמים.ושנחזור.
הלוואי, אמן(:
